<h1>תניא רבתי סימן מ"ז</h1>
<h2>דף קד.</h2>
ואם חל במוצאי שבת מברך בורא פרי הגפן. וקדוש. בורא מאורי האש. המבדיל. ושהחיינו. (וסימן יקנה"ז. יי"ן. קידו"ש. נ"ר. הבדל"ה. זמ"ן.) כמו שכתוב בסדר של פסח. ומה שאנו אומרים ובין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ואת יום השביעי הגדול והקדוש מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת, לפי שצריך לומר מעין פתיחה סמוך לחתימה. ואמרי לה מעין חתימה סמוך לחתימה, ועבדינן כתרוייהו. כן מצאתי בשם הר' שמואל ז"ל. ומצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל במוצאי שבת ליו"ט אין מברכין על הבשמים. גזירה שמא יקטום. ועוד שלא אבדה נשמה של שבת. וכן מצאתי בשם הר' יצחק מדנפיר. ובשם רבינו גרשום מצאתי שמצריך בשמים כשחל להיות יו"ט במוצאי שבת. ואף על גב דבגמרא שלנו אינו מצריך בשמים. מיהו בירושלמי [לפנינו ליתא] אמר יו"ט שחל להיות במוצאי שבת מברך יקבנה"ז (סימן. יי"ן. קידו"ש. בשמי"ם. נ"ר. הבדל"ה. זמ"ן) דבכל מקום שיש נר יש בשמים. אלא צריך לברך עצי בשמים כשחל להיות יו"ט אחר שבת. ובמוצאי יום טוב שאין מברכין על הנר. אין מברכין על הבשמים. ומנהגנו שלא לברך על בשמים במוצאי שבת ליו"ט.
<h2>דף קה.</h2>
ואם חל ליל שמורים בלילי שבת מתחיל ויכולו, כסדר לילי שבת, ומברך בורא פרי הגפן. ואומר אשר בחר בנו וכולל של שבת עם קידוש היום. וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים. ואף על גב דקיימא לן אין חותמין בשתים. הא אמרינן עלה חוץ מזו. ואח"כ מברך שהחיינו.
<h2>דף קח.</h2>
וצריכין לשתות כל ארבע כוסות בהסיבה. דאמרינן יין צריך הסיבה. ואמרי לה תרי כסי קמאי בעו הסיבה בתראי לא בעו הסיבה. והשתא דאתמר הכי ואתמר הכי כולהו בעו הסיבה. ואין הסיבה אלא הסיבת שמאל. אבל הסיבת ימין אינה הסיבה. וכן פרקדן לאו שמיה הסיבה. ויש בה סכנה שמא יקדים קנה לושט. פרקדן יש מפרשין שוכב על מתניו ופניו למעלה. ודייקי בר קדל. ששוכב על ערפו. ויש מפרשין ששוכב על פניו ומתניו למעלה. ודייקי בר קידא, כלומר כמו הקידה שפניו כלפי קרקע. ולפי המדקדק בר קדל, נראה לפרשו כמו כן ששוכב על פניו ומתניו למעלה. ואחד אנשים ואחד נשים צריכים הסיבה. ואשה אצל בעלה אינה צריכה הסיבה. ואם היא אשה חשובה צריכה הסיבה. פירש מורי הרב חביבי ז"ל אשה חשובה. אשה עשירה שהכניסה לבעלה שתי שפחות כדי לשמשה. בן אצל אביו צריך הסיבה. תלמיד אצל רבו המלמדו תורה אינו צריך הסיבה. ואם רבו המלמדו אומנות. צריך הסיבה. וכן השמש צריך הסיבה.
<h2>דף קיד.</h2>
מוזגין כוס של יין ואומרים עליו קדוש היום. וזהו סדרו של קדוש היום. מברך תחלה בורא פרי הגפן. ואחר כך מברך אשר בחר בנו מכל עם. ככתוב בסידור של פסח, ושהחיינו. ואל תתמה על מה שאין מברכין שעשה נסים בלילי הפסח. שהרי מסדר והולך בסוף ההגדה למי שעשה לנו ולאבותינו את כל האותות והמופתים והנסים האלו כו'. כן מצאתי בשם רבינו שלמה ז"ל.
ואם נטלו ידיהן קודם קידוש. אין הקידוש מפסיק לנטילת ידים. ואם לא נטלו ידיהן קודם הקידוש נוטלין ידיהם ומברכין על נטילת ידים. שהרי צריך לטבל בירקות. ואם תאמר הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח. תירץ רבינו ישעיה ז"ל. שצריך נטילת ידים. לפי שיש לו לטבל בחרוסת, ואמרינן כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים. לפי שהמשקה עלול לקבל טומאה. ומכשיר ומזמן אחרים לקבל טומאה, לפיכך צריך ליטול בטבול ראשון. ומביאין כלי או קערה גדולה ובתוכה שלש מצות הן הנקראות שמורים. לפי שצריכין שימור לשם מצה משעת קצירה. ומשימין בתוך הסל או בתוך הקערה. כרפס, הוא אפיי"ו בלעז. ואם לא ימצא כרפס. יטול צירפוליי"ו. או פיטרוסנל"ו. או כל מין ירק שדרכו להאכל חי ומבושל. שהרי הן ראויין לטיבול ראשון. ועוד צריך להיות שם מין שני של ירק הראוי לטיבול שני. כמו החזרת (לטוג"א, ראטיך) או עולשין (קריספיניי"ו, ענדיפיען) או תמכא (מרוביי"ו, אנדארן) ועוד צריך להיות שם שני תבשילין. ואפילו סילקא וארוזא. או דג וביצה שעליו, נקראין שני תבשילין. ועוד צריך להיות שם חרוסת הוא דבר קהוי וקפוי ועב. עשוי ממיני ירקות כתושין ופרחי אילן ותבלין. הקהוי (החמוץ) הוא זכר לתפוח כמו שנאמר (שה"ש ח') תחת התפוח עוררתיך. הסמיכות (הקפוי שיהא עב) על שם הטיט. ויש משימין בה מעט חומר זכר לטיט. ועוד התבלין על שם התבן שהיו משימין בלבנים. ועוד צריך להיות שם שני מיני בשר. צלי ומבושל. אחד זכר לפסח. ואחד זכר לחגיגה. ועוד צריך להיות שם קליות ואגוזים ומיני מגדים ופירות. לשדל (לפתות) בהן את התינוקות כדי שלא יישנו וישאלו. עוד כתוב בסדורים. וצריך להיות בקערה דג וביצה. דג משום לויתן. וביצה משום זיז. ונוטל הבקי הכרפס שהוא לטיבול ראשון ומברך עליו בורא פרי האדמה. ומטבלו בחרוסת יפה יפה ואוכלין אותו בלא הסיבה. פירש רבינו ישעיה ז"ל. ירק זה אינו בא לחובה. אלא לפטור את המרור מברכת בורא פרי האדמה בטיבול שני. שהרי צריכין אנו לשני טבולין. כדי לעשות שינוי בפני התינוקות כדי שיבינו וישאלו. ובטיבול שני מברך על אכילת מרור בלבד. ואם אין לו שני מיני ירק אלא מרור בלבד. הרי הוא מברך עליו בטיבול ראשון בורא פרי האדמה. ועל אכילת מרור. ובטיבול שני אוכל ממנו בלא ברכה דהא אמרינן אחר שמלא כריסו ממנו חוזר ומברך. ומצאתי בשם הר' אביגדור שאמר בשם רבינו יצחק ב"ר שמואל. שיש לברך בורא נפשות רבות לאחר טיבול ראשון אם אוכל מן הירק כזית. לאחר טיבול ראשון נוטל הבקי אחת מן המצות הנקראות שמורים ובוצע אותה לשנים ומניח חציה בקערה עם השלמות. וחציה נותן בצד השלחן, שהיא אפיקומן. וכתב בעל עשרת הדברות. שצורר חציה זו במפה. על שם (שמות י"ב) צרורות בשמלותם על שכמם. ומניחה עד לאחר סעודתו לאוכלה על השובע זכר לפסח דכתיב (במדבר ט') על מצות ומרורים יאכלוהו. והיא הנקראת אפיקומן. ומוזגין כוס שני. ונוטל כל אחד ואחד כוסו בימינו. והקערה שיש שם כל העניינים שהזכרנו, בשמאלו. ומגביהין את הקערה כדי שישאלו הנערים. ואומרים כולם ביחד בהלל ובשיר ובנחת הא לחמא עניא כו'. ככתוב בסידור של פסח. ומצוה לפתוח פתח שאלה לתינוקות. בין בהגבהת הקערה, בין בכל דבר שיוכלו להכיר התינוקות ולשאול. כדכתיב (שמות י"ג) והגדת לבנך וגו'. ובכל לשון ובכל ענין ששואל ואומר מה זה. נפטרין מלומר מה נשתנה. ומנהגנו כשאנו רוצים להתחיל ההגדה. ממלאין את הכוסות ונוטל כל אחד ואחד כוסו בידו. לפי מה שמצינו שאין אומרים שירה אלא על היין, שנאמר (שופטים ט') ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים. אם אנשים משמח דשתו ליה. אלהים במה משמח בשירה, כך מצאתי בספר שבולי הלקט.
